נקודות קשר רבות ישנן בין הבעל לאישה, לכל אחת יחוד משלה. נקודת הקשר החשובה והזמינה ביותר בין בני האדם בכלל ובין בני-זוג בפרט, היא הדו- שיח שביניהם. יותר ממה שהדיבור מקשר את פני החברה האנושית זה לזה, הוא מקשר בין בני-הזוג. קשר זה בה לידי ביטוי בכמה מישורים: בעזרת הדיבור, משיגים סיוע מבן הזוג,על ידי דיבור מביעים רגשות,באמצעות הדיבור מציגים משאלות,בשיחה פתוחה, פורקים מצוקות ודאגות,באמצעות הדיבור, פוגעים בבן הזוג,ועל ידי הדו-שיח, נקשרים הלבבות.
בהעדר שיחה נכונה, נוצרת תחושה של ניכור והתנתקות בין בני- הזוג. אט אט, הם חשים שהמשותף ביניהם הם רק דברים טכניים- המגורים בדירה המשותפת, הדאגה לפרנסה, אבל לא המערכת האישית שלהם.
על פי רוב, אין אדם מתייחס להשפעת לשונו על הסביבה. לכן אין הוא מתכנן כלל את המילים והמשפטים שאמורים לצאת מפיו. החלטה מודעת על מה לדבר או איך לשוחח, קיימת רק כאשר אדם עומד לדבר בפני אנשים חשובים, בעלי השפעה, או אנשים שערכם גדול בעיניו- רב חשוב, פקיד שיש להחלטתו כוח השפעה, או-אז הוא חושב על כל מילה האמורה לצאת מפיו, יתרה מכך, קיים קשר מעניין בין הדיבור למחשבה,
כלומר, בדיבורו של אדם יש שני מצבים: א. הדיבור השוטף והרגיל, כשבני אדם וחברים משוחחים ביניהם. במצב זה אין כמעט תכנון של הדיבור והשיחה,אם יש צורך לתקן את הנאמר, אדם מבהיר את דבריו באמצעות משפטים נוספים. ב. הדיבור המחושב, הוא דיבור המתוכנן על ידי מחשבה. בו החשיבה וההחלטה מה לומר, נקבעות במודע עוד לפני ההוצאה מן הפה.
בין בני הזוג לרוב אין חשיבה והכנה לשיחה.
סיפור קטן: נער עיור ונכה ישב על מדרכה ברחוב סואן, וקופסה למטבעות לפניו. על רגליו מונח שלט:”אני עיוור ונכה”. למרות המראה הכואב, בקופסה היו מונחים מטבעות ספורים בלבד. אדם שעבר בסביבה ראה את הנער, שלף כמה מטבעות מכיסו והניח אותם בקופסה. הביט האיש בסכום הזעום שהנער צבר, לקח לידיו את השלט, מחק את הכתוב בו וכתב כמה מילים אחרות. לאחר מכן הניח את השלט בחזרה והמשיך בדרכו. במהרה החלה הקופסה להתמלא, לאחר כשעתיים הייתה הקופסה מלאה לגמרי, ועוברי האורח החלו להניח את המטבעות סביבה.
האיש ששינה את הכתוב השלט חזר מפגישה ועבר שוב ליד הנער כדי לבדוק אם חל שינוי בסכומי הכסף שקיבל.”האם אתה הוא האיש ששינה את הכתוב בשלט שלי הבוקר?” שאל הנער,שזיהה את ריח הבושם של האיש, “אכן אני”, ענה.”אני חייב לך תודה גדולה!אמור לי בבקשה מה כתבת,?ביקש הנער.”שיניתי מעט את המילים”, ענה האיש בחיוך. כתבתי:”אין לי יכולת לראות אתכם או ללכת אתכם, אבל אני מרגיש את לבכם האוהב כשאתם עוצרים לעזור לי במעט. תודה.!”
להזכיר לסובבים אותנו כמה חשוב לעצור, להרגיש, לגעת.
