לעתים מתהלך לו אדם שחי בזוגיות, שהוא ממש “בסדר”, כי לראייה היא, אוהבים אותו בעבודה והוא מסתדר טוב עם כולם. מצליח לנהל מערכת תקינה עם עובדיו משום שהציפיות מהם מוגבלות, וודאי שאינן רגשיות.
לעומת זאת במערכת המשפחתית, הציפיות אינן מוגדרות והן מתפרסות לכל תחומי החיים.
הבעיה המיוחדת בנושא הציפיות בנישואין, נובעת מכך שפעמים רבות נוצרו ציפיות מבני-הזוג או שניהם, עקב חסרים רגשיים מילדות.
פעמים קורה שבן-הזוג עומד דווקא בציפיות שותפו לנישואין, אך אינו עומד בציפיות של הורי בן-הזוג.
ואז ישנו משבר!
האם אפשר לתת לזמן ולמשברים לעשות את שלהם, עד שיחקק ברגשותיהם של בני-הזוג, שאין סיכוי לקבל את מלוא הדברים שלהם ציפו בנישואיהם.
התשובה היא: כאשר מכשיר טכני מתקלקל, יש מהלך טכני לתקנו, אך כאשר רגשות או ציפיות מפריעים לאדם להיות רגוע ושלם עם עצמו, יש מהלך מחשבתי כדי לשפר את ההרגשה.
לכן כדאי ומומלץ למי שרוצה איכות חיים ללכת לייעוץ.
איך לומדים להכיר במציאות?
הכרה במציאות פירושה, השלמה עם העובדה “זה בעלי” או “זו רעייתי”- מחצית נשמתי.
כפי שאיני מתלונן על ידי השמאלית על שהיא מתפקדת פחות טוב מהימנית, וזאת משום שאני רואה זאת כעובדה, כך אין להתלונן על בן-זוגי שהוא מחצית של אישיותי- גוף אחד ונשמה אחת.
סיפור קטן:
יהודי התחנן בפני רבה של עיירתו להסדיר גט בינו ובין רעייתו,
הוא סובל ממנה רבות, אך היא מסרבת להתגרש.
הרב, כדרכו, דחה את הפנייה למספר חודשים.
כשהגיע התאריך דחה שוב הרב את התערבותו, עד שהוברר לו שאי אפשר לעמוד בפני תחנוניו של המבקש, והשקיע מאמצים רבים בשכנוע אשתו של המבקש שתסכים לקבל גט.
לכשקיבלה האישה את גיטה לידה, כינס הגרוש את ידידיו למסיבת הודיה עד שסופסוף הצליח להשתחרר מרעייתו.
לאחר שבוע, כשהשמחה עדיין על פניו הגיע אותו יהודי אל הרב ופנה אליו באומרו: כבוד הרב, מגיע לי מזל טוב, אני עומד להתחתן. לשאלת הרב עם מי?
השיב הגרוש עם אשתי הראשונה.
הרב נדהם, כעס והגיב:
לשם מה אתה מתחתן עמה לאחר המאמצים הגדולים שהשקענו בהסדרת הגט?
הגעתי למסקנה, לאחר מחשבה, משיב הגרוש, שכאישה שנייה , היא לא כל כך נוראה..
[יש כאן סוד?!]
